בכדי להבין עד כמה הטלפון החכם תופס מקום מרכזי בחיי היומיום של המשתמש בו צריך להסתכל על גישתו של שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, בעת שדן בערעור של אדם שהורשע בשוד טלפונים סלולריים:
“גניבה ושוד של טלפון סלולרי אינם כגניבה ושוד של כסף או של חפץ אחר. הטלפון החכם הפך זה מכבר לידידו הטוב של האדם. דומה כי לא תהא זו הפרזה לומר כי בטלפון הסלולרי טמון סיפור חייו של האדם בהאידנא, באשר אצורים בתוכו רגעים וזיכרונות משמעותיים מחייו של אדם, לצד מידע ופרטים חיוניים לתפקודו היומיומי – תמונות של עצמו ושל יקיריו, כתובות ומספרי טלפון של קרובים ומכרים, יומן, פתקי תזכורות, לוח שנה ועוד. לא כל אדם מגבה את תוכן המכשיר “בענן” ושחזור הפרטים לעתים אינו אפשרי ולעתים כרוך במשאבי זמן וממון”.
אין ספק שהטלפון הנייד הוא פורץ דרך שהרי מהווה את הדוגמה הבולטת למכשיר “רגיל” שהפך למכשיר “חכם” ובכך פתח את הדלת לכל המכשירים אחריו לקבל את התואר “חכם”:
מכונית חכמה
בית חכם
שעון חכם
טלוויזיה חכמה וכדומה.
בשינוי כזה או אחר, כל המכשירים שהרוויחו את התואר “חכם” הרוויחו זאת בעיקר בזכות חיבוריות לרשת האינטרנט. חיבוריות זו אפשרה את היכולת להתממשק עם העולם החיצון ובכך להפסיק להיות מכשיר עם פונקציונליות מוגבלת העומד בפני עצמו.
כאשר חברת אפל הציגה את מכשיר האייפון הראשון אי שם ב-2007, זו הייתה יריית הפתיחה להתעוררות שוק הסלולר, או ליתר דיוק שוק מכשירי הקצה החכמים. מאז ועד היום ראינו פיתוחים רבים ושונים, אך עיקרם היו זהים – מסך מגע גדול, דק כמה שאפשר ומפרט המשתדרג משנה לשנה. הפיתוחים העתידיים מתמקדים כך נראה במסך עצמו, שהופך את המכשיר למשהו אחר לגמרי.
עם זאת הטלפון החכם הראשון לא היה האיפון!
בעוד שרובנו סבורים שמדובר באייפון או אפילו בנוקיה 9000, המכשיר האמיתי הוא לא אחר מאשר סיימון (Simon) מבית IBM – שהשקתו הייתה לפני למעלה מ- 20 שנה. היה זה מכשיר הסלולר הראשון שהציג יכולות מקוונות מתקדמות כגון קריאת מיילים.
סיימון עדיין לא נקרא “טלפון חכם” – המונח עדיין לא נכנס לשימוש. במקום זאת, IBM כינתה את סיימון personal communicator phone .
הטלפון היה מסוגל לשלוח ולקבל פקסים, לבדוק את היומן, לעדכן פגישות ולקרוא מיילים בנוסף לביצוע שיחות. הוא כלל מסך LCD בגווני ירוק בגודל של 1.5 על 4.5 אינץ’ ועם רזולוציה של 290 על 160 פיקסל ואפילו עט סטיילוס.
המפרט עמד על מעבד במהירות 16 מגה-הרץ, עם מגה-בייט של זיכרון פעולה ומרחב אחסון של מגה-בייט. הוא הריץ גרסה של מערכת ההפעלה Zaurus, שהייתה נפוצה במכשירי PDA באותם שנים.
סיימון נמכר רק במספר מדינות בארצות הברית דרך BlueSouth תמורת 900 דולר ובסופו של דבר רק חמישים אלף יחידות נמכרו. בנוסף, רובן הוחזרו ליצרן והושמדו.
אחת הסיבות לכישלון המוצר הייתה שהעולם פשוט לא היה בשל. לא היו די שירותים מקוונים בעת הולדתו ואלו שהיו לא שיחקו תפקיד משמעותי בחיי המשתמש בבית או בעבודה.
שנתיים לאחר הופעת סיימון, השיקה נוקיה את דגם 9000 המפורסם, שצויד במעבד חזק יחסית לתקופתו. המכשירים הללו הובילו לדורות של טלפונים חכמים בעלי מקלדת פיזית, שורה של מכשירי סימביאן ובלקברי עם יכולות הולכות ומתקדמות והאפשרות לגלוש ברשת. כל זאת עד השקת האייפון הראשון ב-2007, שהחל מהפכה חדשה של טלפונים חכמים נגישים, קלים ובעלי מסך מגע.
הימים בהם האייפון היה הטלפון החכם השולט כבר חלפו מזמן וכי המתחרה עיקרית שנפרסת על מספר עצום של מכשירים, היא מערכת ההפעלה מבית גוגל (Google) – האנדרואיד (Android).
רבים מכם וודאי חושבים כי אתם יודעים הכל על אנדרואיד, אבל הנה מספר עובדות מעניינות שלא בטוח שידעתם:
גוגל לא המציאה את אנדרואיד, אנדרואיד היא מערכת קוד פתוח, ברובה, תמיכה בעברית הגיעה רק בגרסה 4.0, מנכ”ל גוגל עזב את אפל בגלל אנדרואיד.
ו…המבקרים ניבאו לאנדרואיד עתיד שחור – זה מוכיח למי ניתנה הנבואה!
הטלפון החכם משמש גם כמחשב, גם כמצלמה, גם כטלפון ועוד פונקציות רבות, בגינם נתפס המכשיר בעיני רבים ל”צינור” אל העולם שבחוץ, ואף לפלטפורמה באמצעותה אנשים מנהלים מערכות יחסים חברתיות. מכאן הקשר העמוק, לעתים עד כדי תלות, בין בעל המכשיר לטלפון החכם שלו. לא ייפלא כי מחקרים עדכניים מלמדים כי חלקים ניכרים באוכלוסייה סובלים מרמות משתנות של חרדה מאובדן המגע עם הטלפון הסלולרי, מהפחד שלא להיות זמין. נומופוביה (No-Mobile-Phone Phobia). יש להכיר בכך שאובדן טלפון סלולרי, על אחת כמה וכמה גניבה של טלפון סלולרי, עשויה לגרום לקורבן תופעות של אי שקט ודחק.
נוסף על אובדן הנגישות והחרדה המתלווה לכך, גניבת טלפון סלולרי מהווה גם חדירה למתחם פרטי ביותר של האדם. הטלפון החכם הוא מעין כספת ניידת המכילה תמונות, לעתים תמונות רגישות, התכתבויות אישיות ומידע פרטי, ולעתים אף סודי, אשר מעצימים את החרדה מן הגניבה. מרבית המכשירים הסלולריים הנמכרים כיום, הינם “מכשירים חכמים”, שמהווים לרוב גם שער כניסה לשלל נכסיו הדיגיטליים של האדם – חשבון דואר אלקטרוני, חשבון פייסבוק ורשתות חברתיות נוספות, אפליקציות עם גישה לחשבון הבנק וכיוצא באלה. ההתקדמות הטכנולוגית מן העת האחרונה, אף הופכת את המכשיר הסלולרי לאמצעי תשלום המכונה “ארנק דיגיטלי”, אשר מחליף בהדרגה את כרטיסי האשראי הקשיחים. גם בהנחה שהגנב הממוצע אינו מעוניין בתוכנו של המכשיר הסלולרי, די בידיעה כי הגניבה עלולה להביא גם לסחיטה או להפצת מידע ותוכן אישי ורגיש, כדי להעצים את החרדה ואת תחושת אבדן השליטה של קרבן הגניבה.
באופן טבעי, רוב תשומת הלב שלנו מופנית בדרך כלל לטלפונים הניידים עצמם: כמה גדול המסך במכשיר שפיתחה חברה זו, או כמה נפלא ממשק המשתמש של חברה אחרת. קל לשכוח שכל הטלפונים החכמים שלנו, על כל עצמת העיבוד האדירה שהם מכילים, יהיו כמעט חסרי תועלת אלמלא הטכנולוגיה הסלולרית שמאפשרת העברת נתונים בקצב מהיר. ההתפתחות ההדרגתית של הטכנולוגיה הסלולרית היא זו שדוחפת ומאפשרת את מהפכת הטלפונים הניידים. למשל, רשתות סלולריות מהדור השלישי והרביעי, שהחליפו את רשתות ה-GSM, מאפשרות העברת נתונים בקצב שמאפשר גלישה נוחה באינטרנט, האזנה למוסיקה וצפייה בסרטוני יו-טיוב – יכולות אלו הן שמדרבנות את הלקוחות לרכוש טלפונים מתקדמים בעלי מסכים גדולים וכדומה.
התקדמותה של הטכנולוגיה הסלולרית גם שינתה את אופייה של מהפכת התקשורת הניידת שאנו חווים בעשרים השנים האחרונות. בשנים הראשונות, עיקר השינוי היה נעוץ בזמינות: כל אחד הפך להיות זמין לטלפון בכל מקום ובכל זמן, והטלפון עצמו הפך מלהיות מזוהה עם מקום – ‘הטלפון במשרד’ או ‘הטלפון בבית’ – למזוהה עם אדם מסוים: ‘הטלפון של חיים’. אך ככל שגדל קצב העברת הנתונים בין המכשיר הנייד והאנטנות הסלולריות, הלך ונדחק מקומו של ‘הטלפון’ ב’טלפון הסלולרי’.
כיום, היכולת לשוחח בטלפון היא כמעט זניחה ביחס לאינספור השימושים האחרים שלו, מפייסבוק, דואר אלקטרוני, ווטאספ, ווייז, אחסון בענן ועוד.
לפי סקר שביצעה חברת Strategy Analytics, הפועלת ברמה בינלאומית, עד 2020 לכל בן אדם בעולם יהיו ארבעה מכשירים עם חיבור לאינטרנט (מחשב, טאבלט, טלפון חכם וכן הלאה) כלומר 33 מיליארד מכשירים סך הכל. בהקשר לכך כדאי לזכור כי כיום אוכלוסיית העולם מונה למעלה מ-7 מיליארד איש.
עוד עולה מנתונים שפרסמה אותה חברה, כי אם לפני 8 שנים המחשבים הניידים היוו שני שליש מסך כל המכשירים דרכם התחברו משתמשים לאינטרנט, הרי שכיום שיעורם ירד ל-10 אחוז בלבד.
בין אם זה מעבד חזק יותר, מצלמה איכותי יותר ואולי פיצ’רים שלא כולם זקוקים, ייתכן כי חלקכם מרגיש כי הגענו למיצוי הטכנולוגיה, אבל דעו כי העתיד מנבא לנו עולם חדש של מוצרים. לא בטוח שאת הטלפון הבא תחזיקו ביד, או אולי הוא יוטמע אצלנו בגוף, אבל המכשיר הסלולרי האישי ימשיך וילווה אותנו עוד שנים רבות.
חזרה לרשימת המאמרים
